תיבת נח

"A puppet is something that is not alive which a performer can bring to life"
Larry Engler and Carol Fijan, Making puppets come alive, p.15, 1973, Dover publications, INC

לפני חצי שנה התחלנו לגלגל את הרעיון של תאטרון בובות העשוי מחפצים עם עינת פיידר , חברתי ובימאית ההצגה, ועם אביגיל שמר, מנהלת תאטרון גושן.

התחלתי באיור סקיצות לבמה ובאיסוף חפצים שונים לבניית הבובות. הצטרפה אליי לריסה חמד ויחד בנינו את הבובות. התהליך היה מאוד מיוחד כי תוך כדי שהבובות נוצרו גם נכתב המחזה.
מרגע ההחלטה על חפצים כנושא מרכזי של עיצוב ההצגה- כל דבר הפך להיות מושא לבדיקה והסטודיו החל להיות עמוס בעוד ועוד דברים שיכולים להיות עיניים, אפים, פיות, כנפיים וכדומה.
ההחלטה להשתמש בחפץ כזה או אחר נבעה בראש ובראשונה לאור הפעולות שעל החיה לבצע על הבמה, כלומר התנועה שלה, ולאחר מכן וכמובן, יחד עם זאת, נסיון ליצור הקשר בין המראה של החפצים לבין מראה החיה במציאות.
הליכה ברחוב מול חנות תבלינים הולידה את הג'ירפה שנוצרה מליפה בהזכירה את מבנה הראש של החיה ובשעירותה הטבעית של הליפה נתנה את הטקסטורה שמאפיינת גם את הדמות- מאוד שברירית אך מלכדת את כולם בסוף למציאת פתרון;
הפיל נולד אחרי נסיונות רבים עם צינורות שונים עד שהגיע אלינו משפך כחול שלקח אותנו לחפש לו אוזניים, ובסיורינו בדרום ת"א בחנויות הסוחרים נמצאה גם בת היענה (בת זוגו לתא) שהייתה נותרת עם שאר הסחבות ללולא לקחנו אותה ומצאנו לה מקור בצורה של משפך.
העבודה על הפעלת הבובות עם השחקן, אלון לוי, הייתה מאוד אינטנסיבית ויחד גילינו איזה בובות צריך לשנות וכיצד להתאים אותן לצרכים של מספר הסיפור בהצגה לעומת דמותו של נח.

הדמויות בתחילת דרכן:

תמונות מתהליך החזרות:

עינתי כותבת

וכותבת

עליית החיות לתיבה

חזרות בגיל 

בניית פרגוד ועוד אביזרים:

יודוש חותך עצים 

גילעד תופר מסכים

מבחן התוצאה:
(הצב לא בתמונה כי הוא היה בתיקון)

איור פרגוד: אביב איצקוביץ http://www.iaviv.com/

 יום צילומים : 

המופע בגן ילדים באיזור ירושלים:

ב ה צ ל ח ה רבה !

רשמי מסע

שלום לכולם,

חודש וחצי של מסע חוצה מדינות ויבשות- אר"הב, קנדה ואנגליה, מסע של שנינו יחד ביערות, אגמים וערים נהדרות עם הרבה תרבות, אמנות וטבע בלתי נגמר... שלכות בצבעים אדומים, צהובים, כתומים וחיות שצריך להיזהר מהן כשהן חוצות את הכביש- אייל קורא ודובים... סנאים שגונבים ממך לחם ורקונים שצוחקים סביב האוהל שלך בלילה...
היינו בארה"ב- התחלנו בלונג איילנג ועלינו לכיוון קנדה, בדרך עברנו באגמי האצבעות ובכרמים יפים שבכפרים ובישובים שבדרך, היינו במפלי הניאגרה השוצפים ועברנו לטורונטו, אוטווה וקויבק סיטי ובדרך טיילנו בכמה פארקים לאומיים כמו אולגונקווין פארק וג'ורג'יאן ביי (מפרץ 30.000 האיים)...

בטורונטו יש איזור שנקרא  Distillery District שבו יש הרבה גלריות לאמנות וגם את היצירות הללו: תלחצו על התמונות להגדלה ותגלו ממה הן עשויות.

חזרנו לארה"ב למדינת מיין- מדינה יפיפה ופראית למדיי, עם הרבה יערות, אגמים וחיות. שטנו באגמים שלה וטיילנו בחופים הזהובים הבלתי נגמרים שלה וראינו הרבה מגדלורים...
עברנו לניו המפשיר והגענו להר וושינגטון שבאותו יום החליט להיות קצת סגרירי ולכן, לא נתנו לנו לטפס מעלה... ועברנו בדרך נופית שכל כולה עצים בשלכת ואי אפשר שלא לעצור ולבהות ביופי הזה ולאסוף כמה עלים למזכרת.

במסצ'וסטס ביקרנו באוניברסיטת קונטיקט במכון באלארד- ובו המוזיאון לתאטרון בובות והמחלקה לבובנאות
והנה כמה תמונות משם: כשביקרנו הייתה במקום תערוכה של צלליות סיניות שיובאו לארה"ב ותערוכה של בובות שהופיעו בהצגות שונות של הפקולטה לבובנאות ושל פרנק ו. באלארד הבובנאי.
FRANK W. BALLARD : ב-1956 הועסק באלארד כמנהל טכני ומעצב תפאורה במחלקה לשפה ודרמה ביוקון (UCONN) , כאשר ברזומה שלו עבודה עם להקת בובנאים פרטית לטלויזיה ולתאטרון. הוא פיתח תוכנית מיוחדת של בובנאות שממשיכה לפעול עד היום. למרות סבלו מפרקינסון בשלושים וחמש השנים האחרונות לחייו, יצר באלארד עשרות של הפקות ותערוכות של בובות. ב-1990 יצא ספרו Directing puppet theatre אותו כתב יחד עם קרול פיג'ן והוא הספר היחיד בנושא זה עד היום.
מדבריו:

" They speak not only as a character in the story for which they were created, but also as extensions of our    

human souls. A puppet may be conceived with human attributes , but it can wriggle through 

a keyhole, it can come apart and go back together again, or change into a dragon. Puppets can succeed in doing what we find possible only in our dreams. In them we see our human spirit as we would like to be. Through them we can reach the unattainable."

The bread and puppet theatre 

Pauline Benton and Chinese Shadow theater

פאולינה בנטון הייתה חלוצה בתחום בובות הצללית שהגיעו מסין לארצות צפון אמריקה עם להקתה "השער האדום".
היא החלה באיסוף צלליות בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים וחלקן היו כבר עתיקות מהמאה הקודמת. הלהקה הייתה פעילה בין שנות ה-30 לשנות ה-60 והחלה את דרכה בניו-יורק ולאחר מכן גם בקליפורניה. בפרישתה הבובות אוכסנו והועברו למוזיאונים שונים.

אחרי קונטיקט הגענו לעיר הגדולה NEW YORK לארבעה וחצי ימים של הליכה ברחובות הבילתי נגמרים שלה, בסנטרל פארק,

במוזיאון המטרופוליטן וצפינו בהצגה War Horse שממנה אין לי תמונות למעט:

                                               ההלואין קרב ובא ויש חגיגה של דלעות בכל מקום:

                                                                         מעט מהמטרופוליטן:

הגדול מכולם ואן גוך:

 פסלים אפריקאים:

 ועם חברים בסנטרל פארק...

מניו יורק טסנו לאנגליה ופגשנו את ציפי ויהודה לשבוע של שיט בסירה הארוכה הזו:

ובינות הכפרים הקטנים והעיירות מצאנו גם את המוזיאון לצעצועים ישנים ב Yesteryear:

                                                                     עוד קצת שלכת...