יום חמישי, 25 ביולי 2013

רשמים מכנס טיפולי ובובות גרב

אתמול התקיים הכנס השנתי לתיאטרון בובות ככלי טיפולי ורגשי במרכז לתאטרון הבובות בחולון והרבה פנים מוכרות מעולם הטיפול באמנויות ובפסיכודרמה/דרמהתרפיה נראו בין הנוכחים.
היום החל בטקס של טעינת משמעות לבובות שקיבלנו בכניסה לאולם - עבודת יד של nona bella מצמר- כל אחד מהנוכחים התבקש לכתוב משפט שהוא רוצה שיאמרו לו שיעזור לו ברגע הנתון שהוא נמצא כרגע בחייו על פתק קטן והכנסנו אותו ל"בטן" הבובה (בובת אצבע) כדי לשאת אותה איתנו ולשלוף את הבובה בשעת צרה.
לאחר מכן, הרצאתו של  אמיר זמורה  על התבוננות פנימית על "מי אני?" שלוותה בבובת Buddha Buddy - בובת בודהה בתנוחת יוגה שישבה בתוך פרח, הייתה רענון לחשיבה על האינדבידואליות שלנו כבני אדם ודרך התפיסה שלנו את עצמינו דרך עיני החברה ובמראה העצמית שלנו.
הרצאתו של פרופ' מולי להד על כוחם המחלים של הדמיון וחברים דימיוניים הייתה מרתקת ולוותה בהרבה נתונים סטטיסטיים של מחקרים על אמנות ככלי מחלים ובמיוחד בהתמקדות בבובות ככלי משקם ומחלים. הייחודיות של להד היא בזיהוי הצורך האנושי לספר סיפור- בהיותנו יצורים חברתיים, טען להד, אנו חייבים לספר זה לזה סיפורים (בין אם הן מציאותיים ובין אם דמיוניים) כדי להתקיים. הוא הדגים את הטענה באמצעות תמונות של איורים מתקופת האבן שצויירו במערות - הציורים צויירו בבטן המערה - במקום מוגן וחשוך, שהיו צריכים להאיר עם אש כדי להגיע אליו (סמבול קדוש בפני עצמו), וגם כאשר השפה עוד לא הייתה מפותחת - ניתן לראות שתוכן הציורים מספר את הסיפור של בני האדם שנמצאים במצוקה או באירוע אחר.
לאחר מכן עלו על הבמה להקת פריקסה, בבימויו של חיים עבוד (מאסטר במסכות, וחבר להקת סקפינו) - שהראו קטעים מתוך המופע שלהן. חלק מחברות הלהקה סובלות מהפרעות נפשיות ומתעלות את הקשיים שלהן למופע על במה במסכות נייטרליות, דל-ארטה ואחרות. המופע נתמך על-ידי עמותת דן אב-שלום עוסקת בפיתוח שירותי שיקום מתקדמים לאנשים בעלי נכות נפשית.  מעניין היה לראות איך הבנות מסיימות את המופע בפרצופים גלויים עם אפים אדומים של ליצנים - ההומור שלהן שובה לב.
לאחר הפסקה קלה, התכנסנו שוב להרצאתה הנהדרת של סמדר קופר קיסרי על בובות באוטוביוגרפיה.
מתוך התוכנייה:  למה כדאי לשלב בובות במופעי יחיד אוטוביוגרפיים ומהי השפעת הבובות על הצופים בהצגה מסוג זה? התבוננות במונודרמות אוטוביוגרפיות הנעזרות בבובות, ובחינתן בעזרת מודל "שלושת ממדי הבובה", שפותח ע"י המנחה.
בהרצאה הציגה סמדר את מודל שלושת מימדי הבובה ובחנה את המופע של "אימא'לה" (שהוקרנו ממנו קטעים בוידאו) בגין המודל וכמו כן את ההצגה "עמי ותמי - סוף לאגדה" - שיוצרתה, פלורנס פיש חכם, הציגה ממנה קטע על במה ורואיינה על ידי סמדר.
לאחר מכן עלתה לבמה השחקנית והיוצרת המוכשרת, שרה סיבוני והציגה קטעים מתוך שני מופעים שלה שיש בהם מן הנרטיב האוטוביוגרפי - "moon" ו-"שמלה". היכולת של שרה להיכנס מיד לתפקיד על הבמה הייתה מרשימה במיוחד והעיסוק בחומרים אישיים שמשולבים בחומרים אוניברסליים כמו היחס בין אמהות לבנות - פונה גם להיבט הדרמטורגי של בחירת חומרים למופע.

מכאן עברנו לסדנאות שונות - אני השתתפתי בסדנת מסכות שהעבירה תמר וייס
על מיסוך וחשיפה
סדנה התנסותית בתיאטרון מסכות. האמונה הרווחת היא, שכולנו עוטים על עצמנו מסיכות בחיי היומיום. את מה הן מסתירות? מה קורה כשמסירים אותן? האם יש בזה רווח או הפסד? על הריגוש והפחד שבתהליכים אלה, תתבסס העבודה התיאטרלית עם מסיכות פיזיות ופסיכולוגיות. עם תכנים מהחיים שלנו ושל אחרים.
תמר וייס: דרמה תרפיסטית, בוגרת המכון לדרמה-תרפיה בתל חי, B.A בתיאטרון חברתי מאוני' תל אביב. בעלת קליניקה פרטית במיתר. בעלת ניסיון בעבודה עם נערים ונערות בסיכון, ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים ואוכלוסיות הסובלות מטראומה. חברת צוות במרכז "משאבים". מנחה את סדנת התיאטרון "הדמות מאחורי המסכה".
עשינו תרגילים עם מסכות שונות בקבוצה של כ-20 איש כאשר החוויה של לבישת המסכה וההצגה מול קהל הייתה חיובית ומעצימה עבור כל אחד מן המשתתפים.

בסיום היום צפינו בהצגה:
הציורים של צופייה / תיאטרון זיקית – תיאטרון רב תרבותי הגליל
על אמנות ויצירה כביטוי וככוח חיים. הצגה המבוססת על סדרת ציורים שציירה צופיה לאנגר בת ה-16, במקום מסתורה מפני הנאצים בהולנד. צופיה, ששרדה את השואה, עלתה לארץ.
אחרי שהלכה לעולמה, מצאה בתה, הבובנאית אפרת הדני את הציורים ויחד עם פבלו אריאל הפכה אותם להצגה, העושה בהם שימוש בטכניקות ויזואליות ומספרת בדרך ייחודית את סיפור חייה של צופיה, בעת ההיא. הציורים מוצגים עד היום במוזאון לוחמי הגטאות.
עיצוב: אפרת הדני | מוסיקה: ליטו זילברמן | כתיבה ובימוי: פבלו אריאל | משחק: אפרת הדני ופבלו אריאל

בהצגה שני המפעילים נעזרים בבובות נייר בהפעלה על שני שולחנות וצילומים כדי לספר את הסיפור של צופיה. מצלמה חודרת לתוך התפאורה והדמויות ומראה אותן על מסך הקרנה וניתן לחוש את תחושת המתח והחרדה גם באמצעות הסאונד. כמו כן לאורך ההצגה, מוקרנים בוידאו ציוריה המיוחדים של צופיה.

תודה על כנס מרחיב דעת ומעשיר. 

ואחרי כל-כך הרבה מילים כמה תמונות של בובות גרב חדשות שכבר נמסרו לבעליהן...









ב- 30.7.13 הריקוד של פלורה בצוותא ב- 20:30 


מהרו לרכוש כרטיסים להצגה חגיגית לשנתיים של יצירה!  


סופ"ש נעים! 

תגובה 1: