יום שישי, 1 ביולי 2011

הריקוד של פלורה- הצגה חדשה


שלום לכולם,
שישה חודשים של חזרות ויצירה משותפת של 4 יוצרות- אביטל דבורי (בימאית), אורית ליבוביץ-נוביץ (מפעילה ויוצרת הבובות), מוריה בן אבות ואנוכי (בובנאיות מפעילות), הגיעו להגשמתם בסוף השבוע שעבר, כאשר העלינו לראשונה על הבמה את "הריקוד של פלורה", הצגה של תיאטרון בובות למבוגרים, במרכז לתאטרון בובות בחולון.
ההצגה הראשונה עלתה ביום שישי 24.6.2011 וההתרגשות הייתה עצומה. ביום שלפני כן, נשארנו עד מאוחר לדייק כל מיני מהלכים ולישון עליהם טוב טוב בלילה (מי ישן?!). אנסה לתאר חלק מהתהליך שעברנו. נתחיל ביום הבכורה.

בשישי הגענו לQ TO Q של תאורה בשעות הצהריים המוקדמות והתחלנו לעשות ראנים לקראת הערב. אסי גוטסמן כיוון את הפנסים ואנחנו "קפאנו" (freeze) על הבמה בין כיוון לכיוון כדי לאפשר לו למרכז את האור לכל קטע. שעה לפני: מדידות אחרונות של תלבושות- יערה צדוק מתרוצצת על הבמה עם חוט ומחט בתוך הפה, מתקנת פה, צובעת שם מדידת נעליים לפלורה- כן נעלי ספורט, לא נעלי גולדה, עם משקולות בכפות הרגליים, כמה מתאים לך אדום גברת... אביטל מבקשת להתכנס על הבמה ולהרגיש את החלל, כולנו יחד, שלישיית המפעילות, משלבות ידיים ונושמות יחד, מתכננות את הרגע שתכף יגיע- כניסת הקהל לאולם. הקהל נכנס, אנחנו מאחורי הפרגוד, שומעות את הרחשים שלהם, מחזיקות את פלורה ומסתכלות האחת אל השנייה, מתרגשות, קצת רועדות, מקבלות את האנרגיה של הקהל אלינו ומתכוננות לצעוד פנימה. המוסיקה מתחילה ופלורה נכנסת לבמה. פוסעת לה באיטיות ובשמחה לעבר הקבר של חורחה, בעלה, ואנחנו גוש אחד. מפעילות אותה בסינכרון ומקשיבות למה שהיא רוצה להגיד לו. הלא רק פעם בשנה היא מבקרת אותו וזה מאורע חגיגי מאוד. היא גם מתרגשת. היא מגיעה לקבר ומברכת את חורחה לשלום, מוציאה מטפחת לנגב את הזיעה והולכת למצבה. טקס הניקיון מתחיל ופלורה מקרצפת במרץ את הקבר והמצבה, מדליקה לו נר ולוחשת תפילה לכל הרוחות והשדים, מחליפה את הפרח שנבל בארגטל ונזכרת בימי עלומיה - כמה אהבה לרקוד...












תהליך העבודה על ההצגה החל מחיבור של 3 עבודות שנוצרו בשיעורים של אביטל דבורי וחקירה מעמיקה של תנועות הגוף והנפש של פלורה, הבובה שיצרה אורית ליבוביץ-נוביץ.



בעקבות תרגילים שהוגשו לשיעור של אביטל בשנה שעברה- אנו הפכנו לזכרונותיה של הדמות.עיבדנו מחדש את התרגילים, לחלק מסיפורה של פלורה, אלמנה עליזה שמגיעה לבקר את בעלה ביום השנה למותו.
עבדנו ביחד ובנפרד על הקטעים של כל אחת מאיתנו- אני עבדתי עם אביטל ועם שלומית ויסמן, מורתי לפלמנקו, על הקטע שלי. שלושה מפגשים בשבוע הפכו יותר ויותר אינטנסיביים לקראת הפרזנטציה הראשונה של פלורה בפני אנשי המרכז. זו הייתה הפעם הראשונה שניסינו לעבוד איתה עם תאורה ומוסיקה באופן רצוף ולאחר הפרזנטציה בבמה הקטנה הוחלט, בעצתו של אילן סביר, המנהל האמנותי של המרכז לתיאטרון בובות והיועץ האמנותי בהצגה שלנו, לעבור לבמה הגדולה. המעבר לחלל גדול יותר הועיל לכל הקטעים - המשותפים והנפרדים במידה ניכרת לעין.

לאט לאט החלו מתגבשים להם חלקיה של ההצגה וגם הגורמים החיצוניים שמאפשרים לה ולנו לחיות בצורה כל-כך מיוחדת על הבמה- המוסיקה של בוריס מרצינובסקי, התאורה של אסי גוטסמן והעיצוב של האביזרים והתלבושות של יערה צדוק. כאשר על כל הפלא הזה מנצחת אביטל דבורי ומפיקה- סמדר חרפק – שמניעה את הלו"ז ואותנו ודואגת לנו לכל וכל.










תמונות מן החזרות להצגה:




בחזרות מוריה עבדה עם בובה שהכינה בעצמה מיציקה של לטקס ופוליאוריטן ספוגי (בשיעור של מעיין רזניק). אני עבדתי עם מוריס ואח"כ עם ראש שהכנתי מיציקה גם בשיעור של מעיין. בשלב מתקדם יותר של החזרות - יוצרו הבובות שאנו עובדות איתן כעת, ע"י אורית.



רגעי שטות תוך כדי חזרות:





אורית ליבוביץ-נוביץ יצרה את הבובה של פלורה הרבה לפני שההצגה נוצרה. הזהות של פלורה התגבשה מחדש במהלך החזרות ולאחר הפרזנטציה הראשונה חלה תפנית חדה בהבנתינו את הדמות. חקרנו לעומק את הרגשות שלה, הפחדים שלה ואת הרגישות שלנו לתנועה שלה כדי לחדד את הסיפור של הדמות והבעתו ללא מילים על הבמה.

* * *

ההצגה משלבת הפעלה מודרנית של בובות, הדהוד היחסים בין מפעיל לבובה, קטעי מחול ופלמנקו, דינאמיקה קבוצתית ואסטטיקה ייחודית ומינימליסטית של תפאורה ותאורה שמדגישה את התנועתיות הרבה של הבובה והמפעילות שלה.

ההצגה מיועדת למבוגרים ותוצג בהמשך במרכז לתיאטרון בובות בחולון, רח' דוד רמז 13

תוכלו לצפות בה בתאריכים הבאים:

יום ה' 21.7 בשעה 21:00 (יום הפתיחה של הפסטיבל)

יום שבת 23.7 בשעה 21:00

באוגוסט נופיע עם ההצגה בפסטיבל לתיאטרון בובות בירושלים ב- 18.8.




אתם מוזמנים מאוד.

צילום: גילעד איצקוביץ

תגובה 1:

  1. חבובית! אשמח לבוא לראות אותך בירושלים!!!

    השבמחק