שלום לכולם,
הפסטיבל הבינלאומי ה-50 לתיאטרון בובות בשרלוויל-מזרס היה חוויה בילתי נשכחת של שבעה ימים בהם ראינו הצגות, תערוכות, הצגות רחוב והמון המון בובות מבוקר עד ליל. בטורים הבאים אנסה לתמצת את החוויה שעברנו ולספר על ההצגות שראינו ולתאר את האווירה שם.
היום הראשון 16.9:
הגענו בבוהרי יום שישי נרגשים ורצוצים מטיסה של לפנות בוקר לבריסל (בלגיה) ונסיעה ברכב לצרפת, מה שלקח לנו 5 שעות כי עצרנו הרבה בדרך...
במטוס עברנו על תוכנית ההצגות ותרגלנו כמה מילים בצרפתית בין תנומה זו לאחרת
כאשר הגענו לצרפת עצרנו באתר הנצחה של הקרב הנודע בווטלרו (ראינו אנדרטה של אריה מרחוק והחלטנו להתקרב ולבדוק מה יש שם)
זה כבר ממש קרוב...
הגענו למלון Kyriad שנמצא מרחב הליכה של 5 דקות מהכיכר המרכזית והתמקמנו. אחה"צ הלכנו לאסוף את הכרטיסים של ההצגות ליד הכנסיה הגדולה של העיר:
במתחם המינהלה- אוהל אמנים למנוחה, קפה ועוגיות, ואיזור לחלוקת כרטיסים וקניית מזכרות
על הריצפה הסתובבו להן נמלים ענקיות מכניות :
לקחנו את ערמות הכרטיסים שלנו ומיהרנו להצגה הראשונה: Mon pere, ma guerre= My Father, My war
ההצגה מספרת על שני אחים שהופרדו לאחר לידתם בספרד של 1936 - לפי סיפור חייו של סבו של היוצר, דניאל קלב-פונס, דרך עיניה של נינה, ילדה שמתארת את היחסים בין הוריה ובינה לבין קצב הפלמקנו שמחבר בין הקטעים בהצגה.
החלק המוזר בהצגה היה זרועות ענק מכניות שנראו כמו טופרים של חיה שמאיימים לדקור את הדמויות והן בעצם כפות ידיו של השטן שמאיים להשתלט על הילדה ואחיה.
חברי הלהקה TRO HEOL היו מאוד חביבים אלינו והסכימו להראות לנו את הבובות לאחר ההצגה. הם סיפרו שלמדו במיוחד את צעדי הפלמנקו בהצגה (גם נשים וגם גברים) על מנת לשוות לה את הקצב המיוחד שלה. לא הבנו את מה שנאמר בהצגה כי היא הייתה בצרפתית אבל היא הייתה מאוד מעניינת והבובות, התלבושות והאביזרים (גם המכונות הענקיות) היו מאוד מרשימים.
מכאן חזרנו לכיכר המרכזית ותפסנו מקום טוב, קרוב לבמה, באחד מבתי הקפה לקראת מופע הפתיחה של בפסטיבל של אותו הערב:
מופע אורקולי שהוקרן על בניין השעון בכיכר כאשר על הבמה מנגן אמן בכלים שונים ולידו מקהילה ששרה מזמורים שונים
בין הביניינים בכיכר נמתחו חבלים למעופן של 5 לולייניות שהיו "בובות חיות" לידיים שהוקרנו על המסך.
בעוד אנחנו מנסים לפענח את התפריט של בית הקפה בצרפתית, החל המופע ורבבות של אנשים צהלו למעופן של הלוליניות בשמיים.
החלק המעניין במופע מבחינתי היה קטעי הוידאו והתמונות שהוקרנו על הבניין משנים קודמות של הפסטיבל:
היום השני 17.9:
בבוקר יום שבת קמנו לטיול בנהר מאוז שחוצה את העיר במספר מקומות :
מוריס ואיש קטן הצטרפו לטיול
ההצגה הראשונה שראינו בבוקר הייתה Bolduc אותה הציגה ברברה מלוייס:
אשת שיווק של חברת "בולדוק" נותנת לקהל טיפים על החגיגה הכי הכי בכל תאריך מיוחד - החל מימי הולדת ועד לחגים
איך לקשט, איזו מוסיקה כדאי לשים ובעיקר איך לחגוג !
על הבמה היו קופסאות מתנה ענקיות שהפכו בפתיחתן לשולחן ענק עליו הציגה עשרות בובות העשויות מצלופנים שיצאו מעטיפות מפוזרות שפיזרה רגע קודם לכן...
מסיבת יום ההולדת שעברה בין ילדים לקשישים הייתה המרשימה ביותר לטעמי.
ההצגה נערכה בסיפרייה במקומית והייתה שם תערוכה של בובות:
בדרך להצגה הבאה עברנו דרך הגשר שמוביל לאיזור הקאמפינג וגם לבריכה האולימפית:
בינות העצים מצאנו את אחד הקרקסים שהגיעו במיוחד לפסטיבל :
ב14:00 צפינו בהצגה La vilaine Comedie = The ugly comedy , של הלהקה La Matrice:
ההצגה מספרת על יצורים חצופים, בובות כפפה, שרודפים בחלום אחר שתי חוקרות חרקים. הצגה הזויה. לא הבנו דבר.
הבובות לא היו מרשימות. מאחורי בדים לבנים, עליהם גם הוקרנו צלליות וסרטים קצרים על חרקים, הסתתרה מכונה מוזרה שעליה מאזניים.
ב16:00 צפינו בהצגה מופלאה בשם Les poissons ne volent pas= Fishes don't fly של להקת La mona ilusre : להקה מצ'ילה שידועה בעיסוקה בחלומות וביכולותיה ליצור יש מאין על הבמה. השחקנים הפליאו ביכולותיהם להרכיב עולמות שונים הנעים בין קרקס למזח ים באמצעות חפצים שאותם הם מחזיקים על מוטות ויוצרים עימם את התפאורה של השחקנים. הדגים היו בובות בעלות חוליות שזזו באופן קוסמי על הבמה. ההצגה הייתה בספרדית.
http://www.youtube.com/watch?v=q_d_yg5n3l4
לקראת ההצגה הבאה אי אפשר להכין אותך באמת. להקתו של פיליפ ג'נטי Philippe Genty יוצאת מגדר הרגיל ביכולותיה להעביר אותך מסע רצוץ עינוגים, תאבות, רגשות עצב ובעיקר חמלה על שמונה "נוסעים" (גברים ונשים) שאיבריהם צצים מתוך קופסת קרטון בלב ים סוער (משטח ענק של ניילון כחול מנופח) וביניהם נרקמים יחדים על מנת לשרוד.
התפאורה משתנה כל הזמן למול עינייך, המוסיקה סוחפת והיכולת התנועתית של השקחנים\רקדנים מהפנטת.
בסיום המופע לאחר קידה שישית או שמינית של הלהקה, כשכל הקהל עומד על הרגליים ומריע, הזמינו גם את הבימאי והיוצר פיליפ ג'נטי לעלות לבמה. אנחנו שהתיישבנו בכיסאות לפי הוראתה של הסדרנית ולידינו ישב איש קשיש עם משקפיים ומקל הליכה, בכלל לא ידענו שהוא, בכבודו ובעצמו, יושב לידינו.
קטע מן המופע להתרשמות קצרה:
http://www.youtube.com/watch?v=ELJV4Dkdq_w&feature=related
יצאנו מן ההצגה נרגשים והמומים מכמות החוויות שעברנו במופע לעבר הכיכר המרכזית לחפש אחר ארוחת הערב שלנו.
קצת אווירה לסיום היום השני:
בכל החנויות המקומיות חלונות הראווה מקושטים בבובות , דוכני בובות עומדים בסימטאות שיוצאות מהכיכר המרכזית וכך גם עשרות המופיעים של מופעי הרחוב שמאגדים סביבם קהל בכל רגע נתון של היום.
חנות לבגדי ילדים:
חנות למשקפיים:
הצגת רחוב של מריונטות בכיכר המרכזית:
כאן מסתיים לו הטור הראשון אודות הפסטיבל , יש עוד המון תמונות וחוויות...
אטוט אלור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה